רשלנות רפואית

תביעות רשלנות רפואית

כאשר רופא מתחיל את עבודתו במקצוע הוא מונחה לפעול לפי הנחיית הבסיס – "פרימום נון נוקרה" אותה ניתן לתרגם כ"ראשית, אל תגרום לנזק".

עם זאת, כאשר צוותים רפואיים נתקלים מדי יום במגוון רחב של מצבים רפואיים הדורשים התערבות הם נאלצים לחלק את זמנם בין מקרים דחופים יותר ופחות.

חלוקה זו יוצרת לעתים מצבים בהם אשה יולדת שהייתה זקוקה לטיפול דחוף נאלצת להמתין – דבר העשוי להסב נזק לה או לתינוק או במקרה של פרוצדורות רפואיות מורכבות, לעתים תנועת יד לא נכונה, הרדמה ברמה נמוכה או גבוהה מדי גורמת לנזק ורופאים רבים מגלים כי עליהם לתת את הדין על תוצאות פעולות אלה במסגרת תביעות רשלנות רפואית נגדם ולפצות את המטופלים.

איך מגישים תביעת רשלנות רפואית?

תביעת רשלנות רפואית מחייבת היכרות מעמיקה עם מקרים דומים קיימים ובחינת סעיפי הפיצוי השונים שנפסקו בעבר.

לצד התקדימים השונים יש להבחין בגורמים הייחודיים המאפיינים כל סיטואציה ולזהות מהו הנזק שנגרם ואילו פעולות שבוצעו או התעכבו גרמו לנזק זה.

לאחר מכן יש להוכיח כי אכן קיים קשר סיבתי בין הגורמים לכאורה לנזק – לפגיעה עצמה.

עורכי דין המתמחים בתביעות רשלנות רפואית מסייעים בתיעוד ואיסוף המסמכים הרפואיים השונים הנוגעים ליום בו התרחשה, בוחנים האם אכן חלק מהפעולות ניתנות להגדרה כרשלנות רפואית וכן מתעדים את ההוצאות השונות אותן עומד הנפגע או בני משפחתו לשלם על מנת להקל על חייו ככל האפשר לאור נכות זו.

הסכום שיקבע בבית המשפט תלוי במידה רבה בהצגת כל הנתונים האפשריים ובחינת התקדימים על מנת לסייע לבית המשפט לקבוע סכום הוגן שיספיק לנפגע לכל חייו.

כיצד מחושבים הסכומים?

עיון בפסקי הדין השונים מאפשרים לגלות את הדרך בה מחושב הסכום המיועד לפיצוי.

לדוגמה, כאשר משפחתו של חולה שיתוק מוחין הגישה תביעה לאחת מקופות החולים על טיפול רשלני במהלך הלידה בבית חולים בבעלות קופה זו פורטו הסעיפים השונים שהובילה לפסיקת על סכום גבוה שהפך לתקדים בתחום – סכום של 15 מיליוני שקלים.
סעיפים אלה מכונים בשפה המשפטית המקצועית "ראשי נזק".
הסעיפים שנכללו בסכום זה היו:
• פיצוי לסובלים מנכות קשה – במקרה הנדון ניסתה הנתבעת לטעון כי הנכות עומדת על 90% בלבד אך השופטת קבעה נכות תפקודית תעסוקתית מלאה.
• פיצוי הנובע מהפסד כושר השתכרות של הקטין לכשיתבגר
• פיצוי על עזרה בסעד בעבר ובעתיד (המשפט הסתיים שש שנים לאחר שהמטופל נולד ומשפחתו נאלצה לשלם את עלויות התמיכה הגבוהות בחולה)
• פיצוי על הוצאות רפואיות של הקטין בעבר ובהווה
• עלויות שיקום מיני • עלויות טיפולים פרא-רפואיים
• עלויות נופש יתרות (תוספת לעלות נופש הנובעת מהעובדה כי יש למצוא מקומות מונגשים לנכים)
• טיפול בדיבור
• טיפולי שיניים
• נזק לא ממוני
• צרכים שיקומיים (כמו שיקום מיני, ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת וצרכים נוספים)
• עליות התאמת הדיור לשלבי החיים השונים ובמקרה שהקטין יחליט לגור בדירה נפרדת מהוריו במקום במוסד המותאם לבעלי מוגבלויות.
• טיפולים עתידיים נוספים.

מלבד ראשי הנזק שצוינו, בתביעות מסוג זה נוספות גם עלויות שכר טרחה שנועדו לכסות את ההוצאות המשפטיות של ההליך המשפטי בו המשפחה נאלצה לעמוד על מנת לזכות לפיצויים.

מי משלם את הפיצויים?

רבים תוהים האם הסכום שנקבע כפיצוי משולם ישירות על ידי הצוות הרפואי או על ידי בית החולים בו הוא מועסק?

סכומי הפיצוי עשויים להיות גבוהים ביותר ולהגיע למיליוני שקלים, לכן, תביעה אחת הייתה עשויה להביא את מרבית הרופאים לפשיטת רגל.

למרבה המזל, הגורם המשלם אינו המרכז הרפואי או נותן השרות עצמו אלא חברת הביטוח המעניקה כיסוי רפואי המכונה "אחריות מקצועית".

לצד התביעות על רשלנות רפואית נהוג לתבוע גם חלק מהפיצויים מהביטוח הלאומי המזכה, למשל, בקצבת נכות כללית או בקצבאות אחרות על פי החלטות של הועדות הרפואיות.
החלטות אלה עשויות להיות מבוססות בין השאר על המסמכים השונים שנאספו בזמן הכנת התביעה כנגד המרכז הרפואי ולכן כדאי לבצע במקביל את שני התהליכים.

איך משלמים על תביעה זו?

מרבית התביעות בתחום הנזיקין הקשורות לרשלנות משולמות בדרך כלל כאחוז מהפיצוי המוענק לנפגע או בני משפחתו. לכן, בהגשת תביעות מסוג זה כמעט ואין סיכון לתובע משום שאם לא הושגו הפיצויים המבוקשים לא יחויב בתשלום לעו"ד עבור התהליך.