אני רפי, בן 50 מאזור השפלה. במשך 15 שנה אני עבדתי בסטקייה בעיר מגוריי. אהבתי מאד את העבודה, גם כשהיא

במציאות כמו במציאות, תמיד יש פער בין המצוי לרצוי. תמיד נדמיין הליך מסוים בתור הליך קל ופשוט, תמיד נגיד לעצמנו

בעבר הרחוק, תביעת נזיקין הייתה מושג מוכר רק בקרב יודעי דבר ואנשים מעולם המשפט, או קרובי משפחותיהם. אנשים שסבלו מפציעות

כשמצטרף למשפחה ילד חדש, ברור שאנחנו מדמיינים בשבילו עתיד מזהיר, או לכל הפחות, שיהיה "כמו כולם". שיחווה את החיים במסלול

כאשר זוג הורים (ואם לומר את האמת, גם המשפחה המורחבת) נערכים ללידה המתקרבת של ילדם, הכי קל וכיף לחשוב על

בעבר, אם מישהו היה סובל פציעה או פגיעה, יתכן מאד והוא לא היה מודע לכך שיש לו זכויות. שהוא או

אני חווה, בת 66 מהמרכז. באחרונה יצאתי לפנסיה אחרי הרבה מאד שנים של קריירה מוצלחת. תכננתי להתמסר לתחביבים שלי: ריקודי

התמודדות עם מחלה קשה היא עניין מורכב מאין כמוהו גם ככה. צריך לשאת בקשיים של הטיפולים, בכאבים, באובדן שעות העבודה,

תביעת ביטוח לאומי היא לא עניין פשוט כלל וכלל. על הכף מונחים סכומים גבוהים, וכן אם הגעתם עד הלום, סביר

על פניו, המושג "החמרת מצב נכות כללית" אינו מושג המוכר בכל בית, אבל אם חושבים על זה לרגע, מדובר בעניין